האב פרנצ'סקו פיאצולה מרצה אורח - המכון הפרנציסקני לחקר המקרא "תְּרוֹמֵם נַפְשִׁי אֶת אֲדֹנָי וְתָגֵל רוּחִי בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי האב פרנצ'סקו פיאצולה מרצה אורח - המכון הפרנציסקני לחקר המקרא "תְּרוֹמֵם נַפְשִׁי אֶת אֲדֹנָי " הוא מזמור מרים הבתולה, כאן בעין כרם, באזור שהוגדר על ידי המסורת הביזנטית כאתר ביתם של זכריה ואלישבע . האב פרנצ'סקו פיאצולה מרצה אורח - המכון הפרנציסקני לחקר המקרא הבשורה של לוקס הקדוש מספרת לנו על מרים רק לאחר הכרזת המלאך, ונסיעתה של מרים לאחר מכן להרי יהודה, והנה אנחנו בהרי יהודה. אנו נמצאים במעיין הבתולה, המקום בו על פי המסורת, התקיימה הפגישה בין מרים ואלישבע. המקום היה עד למפגש של שתי נשים שמזמרות באופן נבואי את עבודת ה' בחייהן ובהשראת רוח הקודש. מרים הוכרזה מבורכת כי היא האמינה, היא הראשונה באמונה, כשם שהמשיח הוא הראשון באהבה. האב פרנצ'סקו פיאצולה מרצה אורח - המכון הפרנציסקני לחקר המקרא אנו עולים למנזר הביקור "תְּרוֹמֵם נַפְשִׁי אֶת אֲדֹנָי". מימיני אפשר לראות את הרי יהודה. במנזר זה רצה האדריכל האיטלקי בארלוצי לתאר את הרגעים בהיסטוריה בהם שרה מרים " הִנֵּה 'אַשְׁרֶיהָ' יֵאָמֵר לִי מֵעַתָּה וּלְדוֹר דורים" האב פרנצ'סקו פיאצולה מרצה אורח - המכון הפרנציסקני לחקר המקרא אנחנו כאן במנזר הביקור של מרים שבו תיאר בארלוצי את תהילתה של מרים לאורך ההיסטוריה. הבה נעיר בקצרה על המזמור של מרים ""תְּרוֹמֵם נַפְשִׁי אֶת אֲדֹנָי ". האב פרנצ'סקו פיאצולה מרצה אורח - המכון הפרנציסקני לחקר המקרא מרים שרה, בהשראת רוח הקודש, מהללת את ה' שמחה בעבודת ה' שעשה לאחר מכן: מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו. עָשָׂה חַיִל בִּזְרוֹעוֹ פִּזַּר גֵאִים, פְּרִי מַחְשְׁבוֹת לִבָּם. שַׂלִּיטִים הוֹרִיד מֵעַל כִּסְאוֹתָם וּשְׁפָלִים שָׂם לְמָרוֹם. נַפְשׂוֹת רְעֵבִים מִלֵּא טוֹב וַעֲשִׁירִים שִׂלַּח רֵיקָם. לפי השפה היוונית, כל הפעלים הללו הם בזמן עבר, אבל עלינו לשאול את מרים: איפה ראית את השינוי הזה בעמדות, ואיך את יכולה לשיר את מה שקרה שעדיין לא אומת? מרים, כמו הנביאים, מזמרת את מעשיו של אלוהים שכבר נכנסו להיסטוריה, אלוהים פועל לשינוי מצב האנושות לטובה. מרים חוותה זאת בחייה: אלוהים; הביט בשִׁפְחַתו הקטנה ובחוסר חשיבותה. האב פרנצ'סקו פיאצולה מרצה אורח - המכון הפרנציסקני לחקר המקרא מרים מזכירה פעמיים המילה רחמים במזמור המשבח את האל, כשהיא אומרת: "חֶסֶד יהוה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו." ואז היא אומרת: זָכַר יהוה רַחֲמָיו. המזמור הזה מבטא את אהבת ה' העמוקה, זה לא משהו שנחגג כסוג של המתנה וציפייה אלא משהו שכבר נמצא שם. לעתים קרובות אנו רואים בתהילים שדוד מבקש מאלוהים לזכור את רחמיו. במקום זאת, אומרת מרים, אלוהים כבר זכר את רחמיו, וכי הרחמים פעילים ונוכחים בהיסטוריה. אחיי ואחיותיי, מרים קוראת לנו לשיר את חיינו כהלל לאלוהים, מתוך הכרה בעבודתו של אלוהים בהיסטוריה שלנו, שבאמצעותה הוא משלים את תכנית הישועה שלו עבורנו. יהי רצון שמרים, בהשתדלותה האימהית, תעניק לנו מבט של אמונה אל חיינו המתעלה מעל לאופקים האנושיים ולחזון הארצי שלנו.