בבוקר ה-23 בספטמבר התאספו נזירי משמורת ארץ הקודש בעמאוס אל-קוביבה סביב מזבח האדון, כדי להנציח את שמעון וקְלֵיוֹפָס הקדושים, שני התלמידים שהמשיח הקם מן המתים פגש בזמן שהיו בדרכם מירושלים לכפר עמאוס. בדרשתו התייחס האב פרנצ'סקו פאטון, שומר ארץ הקודש, להזמנת ישוע על ידי שני התלמידים עם הגעתם לעמאוס, שם אירחו אותו :" שְׁבָה אִתָּנוּ כִּי עֶת־עֶרֶב הִגִּיעַ" האב פרנצ'סקו פאטון, פרנציסקני שומר ארץ הקודש עמאוס הוא באמת מסר של תקווה בחג הפסחא, כי ההזמנה הזו של שני התלמידים לישוע מגיעה מלב שכמעט איבד תקווה, מלב שעכשיו מפחד מהלילה, כלומר מפחד מהחושך. כך, המפגש עם ישוע הופך למפגש שמצית בלב את משמעות החיים ואת הרצון לחיות, כמו גם את הרצון לחלוק את המפגש המהותי הזה, שהוא מפגש עם האדון ישוע . ישוע נענה לבקשתם של שני התלמידים ונשאר איתם. זה עוזר להם להתגבר על הפחד ולהחזיר את התקווה האבודה. האב פרנצ'סקו פאטון, פרנציסקני שומר ארץ הקודש ואז יש את המחווה העל טבעית של בציעת לחם. הרגע המיוחד של שיתוף מירבי הוא שגורם לנו להבין שישוע ממשיך להיות נוכח בכל פעולה, בכל מעשה של שיתוף, לא רק בסעודת האדון. כאשר נצליח לחלוק את זמננו עם אדם חולה, כאשר אנו חולקים את לחמנו עם אדם עני, ישוע יהיה נוכח. כאשר נצליח לחלוק את ביתנו עם אלה שאין להם קורת גג, ישוע יהיה שם. אנו יכולים לומר כי התחייה והחדשות על התחייה ממשיכות דרך חווית הפסחא של שיתוף. במהלך החגיגה, נזיר צעיר, דרלינגטון צ'ידאוגו, מניגריה, חידש את נדריו בידי שומר ארץ הקודש , רגע לפני התאריך המסורתי של ה 3 באוקטובר, חג המעבר של פרנציסקוס הקדוש, כי הוא ייצא לרודוס ל" שנה פרנציסקנית" וגם ילמד יוונית . מנזר עמאוס בנוי על היסודות של מה שזוהה כבית קליאופס. הדלתות פתוחות לקבלת עולי רגל, זרים ומתנדבים. בכפר, האחיות של סן קרלו בורומיאו מספקות שרות לקשישים ולחולים. זהו מקום המוקדש לשתיקה ולהקשבה לאלוהים, מקום מבורך בכפר מוסלמי לחלוטין, והאב פאטון אומר שתושבי הכפר מכירים היטב את הסיפור המקראי על עמאוס . האב פרנצ'סקו פאטון, פרנציסקני שומר ארץ הקודש אני חושב שהנוכחות שלנו, גם אם אנחנו מיעוט, היא תמונה יפה של הנוכחות שלנו ככנסייה בעולם שהוא לא נוצרי ברובו, אלא עולם שיכול להיות כזה. אולי נהיה מודעים לנוכחותו של ישוע שקם דווקא דרך תלמידיו של ישוע, אם אנחנו, תלמידיו של ישוע, נוכל להציג אותו בלחם השבור שלנו . האב זאהר עבוד, פרנציסקני ראש מנזר עמאוס נוכחות זו היא תמיד כאילו אנו מבקשים מהאדון להישאר איתנו, כי ללא נוכחותו איננו יכולים לראות את אור הפסחא. נוכחותו איתנו גם נותנת לנו את האומץ לחזור לירושלים כדי להכריז על תחייתו, על חייו ועל ניצחונו על החטא והמוות .