אור הנר המבורך מפזר את החושך סביב הקבר, קול הפעמונים ושירת התהילה מכריזים על חג הפסחא מירושלים. זהו המקום היחיד בעולם בו חוגגים את משמרת הפסחא - "אם כל המשמרות" - בבוקר יום שבת הקודשה, כפי שהיה בימי קדם. זה המקום הראשון בעולם שבו חוגגים את חג הפסחא. מכאן, מהקבר הריק, כבר למעלה מ-2000 שנה הגיעה ההכרזה על תחייתו של ישוע לכל העולם. הליטורגיה היא סמלית מאוד: מקדשים את האש מול אבן המשחה. מול האדיקולה של התחיה מדליקים את נר הפסחא בלהבה שנלקחה מהקבר,"אור המשיח" . האור מתפשט מאדם אחד למשנהו, סימן לחיים חדשים במשיח המאפשרים לנו לחיות כ"ילדי האור". קריאת שבע המקראות לסירוגין עם המזמורים מחדשת את תולדות הישועה למאמינים; בעת ה"גלוריה" כבוד לאלוהים במרומים" , הפעמונים צלצלו בקל רם, והוכרזה התחייה לעולם. לבסוף, קידוש המים וחידוש הבטחות הטבילה . את החגיגה ניהל, הפטריארך הלטיני של ירושלים פיירבטיסטה פיצבלה, אשר בדרשתו דיבר על אומץ ליבן של הנשים שהכריזו על תחייתו של ישוע על פי בשורת לוקס: "המשיח הוא התקווה של המחפשים אותו באמונה ובאומץ. הוא התקווה של אלה שלא נשארים כלואים בביטחון שלהם, אלא יוצאים החוצה כדי למצוא אותו בעולם הבעייתי הזה. זו הדרך שהכנסייה נקראת ללכת עליה". מירושלים, מול הקבר הריק, מתחדשת ההכרזה על תחייתו של ישוע , "זוהי השמחה האמיתית של חג הפסחא... האל של האדון ישוע המשיח חי, הוא לא ייתן למוות לנצח". כמו הנשים שבאו לראות את הקבר, כל נוצרי היום נושא עמו את הוודאות המחודשת שהמשיח קם ואת המנדט להכריז על החיים ושהמשיח חי בקרבנו.