האב קרלו ג'וזפה אדסו
דיוקסית סן מרינו-מונטפלטרו - מורה להיסטוריה של הכנסייה
אנחנו נמצאים בתוך כנסיית קתרינה הקדושה, שהיא כנסיית המנזר הפרנציסקני בבית לחם, כמו גם מרכז הקהילה הלטינית של בית לחם.
בתוך הכנסייה הזו מתפללים הנוצרים הלטינים. בכנסייה הסמוכה, מתפללים הנוצרים הארמנים ואורתודוקסים
מהו הטקס? הטקס הוא מילה שמקורה בסנסקריט ומשמעותה: סדר, כלומר הסדר שלפיו מאורגנת הליטורגיה. מהי הליטורגיה? הליטורגיה היא אותה שפה רשמית שבאמצעותה אנו משבחים את אלוהים, ובעוד העם משבח את אלוהים, ה' מקדש את מי שמקיים את המעשים הקדושות הללו, שאנו מכנים ליטורגיה.
הליטורגיה היא למשל המיסה הקדושה, הליטורגיה היא הסקרמנטים, הליטורגיה היא דקלום כתבי הקודש .
תרגילי האדיקות קשורים קשר הדוק לליטורגיה, ותלויים בה, למשל מחרוזת התפילה, ודרך הצלב . יש יוזמות רוחניות של יחידים או קבוצות של אנשים, שבאמצעותן אנשים מנסים להיכנס לשיחה עם אלוהים, ומגע עם אלוהים, דרך יוזמות רוחניות אלו שהכנסייה מעדיפה, אך אין להן שפה, מבנה ומילים רשמיים כמו לגבי הליטורגיה. אז מי שרוצה לשנות את הליטורגיה לא יכול, מכיוון שהיא הוקמה על ידי הכנסייה, בעוד שהתרגילים יכולים לעבור וריאציות, גם בהתאם לרגישות של הפרט או הקבוצות.
התהלוכה היומית של הפרנציסקנים, שמתחילה בכנסייה זו, מוגדרת כתרגיל אדיקות , כלומר סט של תנועות, סט של רגעים, סט של הפסקות, שדרכם מנסים להרהר ולהיכנס יותר ויותר לרוח של תפילה בתוך המסתורין הגדול של מולד האדון.
התהלוכה היומית היא מסע, היא מעין עלייה לרגל הכוללת כמה עצירות, כמה שלבים. שלבים אלו נקראים תחנות, השלב הבודד נקרא "תחנה".
אנו מוצאים סוג זה של הרגל למשל ברומא, שם האוכלוסייה הרומית, ברוח של תשובה ושל צום, עלתה לרגל לנקודות ספציפיות של העיר. למשל למקום קבורתו של מרטיר שם התכנסנו לתפילה, ושם ניהל האפיפיור את המיסה ונערכה ליטורגיית התחנה.
אנחנו מוצאים את אותו הדבר גם כאן בארץ הקודש.
צליינית ספרדיה מהמאה ה-4, בשם אג'ריה, השאירה לנו סיפור מספיק מדויק כדי לתת לנו מושג מה הייתה הליטורגיה, כלומר חיי האמונה, של הקהילה הנוצרית של המאה ה-4. ודווקא אגריה מספרת על הנוצרים שגם ערכו את העלייה לרגל באווירת תשובה, התכנסו עם הבישוף המקומי בנקודות מסוימות של העיר וקיימו שם טקסים. לעתים קרובות גם סעודת אדון, שהייתה נקודת השיא של השפה הרוחנית הזו.
החל מכל הרקע הזה, מכל ההקשר הזה, אנחנו מגיעים לתהלוכה שלנו. תהלוכה שבמשך הזמן נבנתה לכמה שלבים, כמה עצירות, הנקראות תחנות, שמטרתן להכניס אותנו, ולגרום לנו להרהר על המסתורין הספציפי שמקום זה מכיל, מייצג וקשור אליו.
זוהי, בקצרה, הליבה של תהלוכת בית לחם המתרחשת מדי יום דרך היסטוריה שההוכחה הוודאית הראשונה שלה מתחילה בשנת 1384 ואשר הגיעה לימינו באמצעות שורה שלמה של שינויים, שינויים שחלו בהיסטוריה גם בגלל האירועים הקשורים לנוכחות ,וקשורים גם להישרדות הקהילה הקתולית בבית לחם ובאופן כללי יותר בארץ הקודש.
מועצת הוותיקן השנייה בחוקה " המועצה הקדושה" בנושא הליטורגיה, מבטאת כבוד רב למסורות ולתרגילי אדיקות, כמו במקרה שלנו התהלוכה. כבוד רב ויחד עם זאת ממליצה במילים המדויקות הללו שהטקסים יזרחו בפשטות אצילית, יותאמו להבנת המאמינים כדי שלא יזדקקו להסברים רבים, ויהיו שקופים לקיצור וליופי.
הייתי אומר שכל זה כלול בתהלוכה היומיומית שלנו כאן בבית לחם, כי דרך העלייה לרגל, דרך עצירה במקומות הקדושים, דרך האזנה לדבר ה' ודרך שירה, מלווים את המאמינים בעדינות ובבהירות רבה להיכנס אל התעלומות האינדיבידואליות שבתהלוכה , בפרט את המולד, והערצת המאגים, טבח החפים מפשע וכן הלאה.
החודש נצא למסע רוחני בהובלת האב קרלו ג'וזפה אורה מהדיוקסה של סן מרינו-מונטפלטרו ומרצה להיסטוריה של הכנסייה, כדי להכיר מקרוב כמה פרטים של כנסיית המולד בבית לחם. בואו אתנו להרפתקה הזו!
ביום ראשון הראשון של תקופת הציפייה חצה שומר ארץ הקודש את גדר ההפרדה, העומדת כעדות אילמת לשנים ארוכות של סבל בארץ שבה נולד נסיך השלום - בית לחם. עם כניסתו הרשמית לבית לחם, הכריז האב פאטון על תחילת חגי המולד למרות הפצעים העמוקים, ושהאור שזרח ממערת המולד לפני אלפיים שנה עדיין מאיר את דרך האהבה והשלום.