חברי היקרים, אנחנו שוב ביחד השנה במערת בית לחם כאן נולד ישוע התינוק, בן האלוהים שהפך לילד. לוקס האוונגליסט - מספר שמרים - ילדה אותו, חיתלה אותו והשכיבה אותו באבוס. בחג המולד אנו חוגגים את הרז הגדול של התגלמותו של בן האלוהים, הוא הופך לילד, הופך לאחד מאיתנו והופך לאח שלנו כדי ליצור אנושות חדשה, שבה יש רק אחים ואחיות . כאן התגלם בן האלוהים ב"חשיכת העולם", באפלת האומללות האנושית שלנו, כדי להחזיר לנו פנים אנושיות . כאן במערת בית לחם אנו יכולים לדמיין את סצנת הולדתו של ישוע. אנו יכולים לדמיין את מרים יולדת אותו. הוא עירום וחסר הגנה כמו כל אחד מאיתנו בלידה והוא רעב. מרים שוטפת אותו, מחתלת אותו כדי להגן עליו מפני קור החורף, ואז מחזיקה אותו קרוב אליה ומניקה אותו, ולבסוף מניחה אותו באבוס תחת מבטו הנדהם של יוסף הקדוש. הסצנה הזו שובה אותי לחלוטין, ואני מרגיש צורך לכופף את הברכיים ואת הרצון לעבוד את הילד הזה. אבל אני יודע שציון חג המולד הוא הרבה יותר מזה, כי דווקא הילד הזה מזכיר לי כמה חשוב - באמת לחגוג את בואו לעולם - להתרגש, לכופף את ברכיי ולקבל את פניו כשהוא מציג את עצמו אלי במסתורין של העניים, במסתורין של הקטנים, באדם הקונקרטי של אלה שאין להם היום לא מערה למצוא בה מחסה, ואפילו לא קש קטן לשכב עליו, ולא חום של חיבה שמרגישים בבית. חברי היקרים, באופן אידיאלי בלילה הקדוש הזה גם אתם כאן איתנו במערה הזו מול האֵבוּס והילד הקדוש ישוע . ידידי היקרים, גם אתם יכולים לצאת לדרך, כמו הרועים וכמו החכמים; ולהפוך לצליינים, כדי לבקר את ישוע התינוק ולעבוד אותו. חברי היקרים, בחג המולד הזה, אני מתפלל שישוע, התינוק של בית לחם, יחזיר לנו מעט מהאנושיות האותנטית האמיתית שלנו . חג שמח ממערת בית לחם.