לא כולם יודעים שמרים היא פטרונית המסדר הפרנסיסקני. אבל מאפה נובעת חשיבותה של המדונה עבור המסדר? נגלה זאת באמצעות מבחר חפצים מאוספי משמורת ארץ הקודש, אשר יוצגו באגף ההיסטורי העתידי של מוזיאון ארץ הקודש. המוזיאון, שייבנה במנזר סלוודור הקדוש בירושלים, יהיה המקום לגלות מחדש את ההיסטוריה של הפרנסיסקנים בארץ הקודש ואת מסירותם לאם האלוהים. ילוו אותנו במחקר זה האב סטפן מילוביץ', מנהל משרד מורשת התרבות של הקוסטודיה, והאב אלסנדרו קוניגליו, פרופסור בסטודיום ביבליקום פרנסיסקאנום בירושלים. האב סטפן מילוביץ', המסדר הפרנסיסקני מנהל משרד מורשת התרבות – קוסטודיה טרה סנטה היום אנו מציגים אובייקט ליטורגי שכבר לא נעשה בו שימוש: אוסקולום פאקיס בציפוי עלה כסף משנת 1561. הפאקיס, המכונה גם "אוסקולטוריום", הוא אובייקט שאומץ על ידי הליטורגיה במאה השתים עשרה. מאמינים היו מנשקים את האובייקט לפני אכילת לחם הקודש הראשון . הפאקיס הגיע לירושלים מהאי רודי ועליו כיתוב שאומר שהוא נוצר בהוראת שלושה כהני דת פרנסיסקנים. הסצנה המתוארת על האובייקט נגזרת כנראה מתחריט או מציור המתאר את המדונה והילד מתחת למטריה, בין פרנסיסקוס הקדוש ולודוביקו הקדוש מטולוסה. ההשערה הינה כי חפץ זה נוצר בצרפת או בוונציה, בשל הצורה האיקונוגרפית הדומה לציורי הרנסנס הוונציאני. האב אלסנדרו קוניגליו, המסדר הפרנסיסקני מרצה בסטודיום ביבליקום פרנסיסקאנום , ירושלים האוסקולום פאקיס היפהפה הזה מייצג כפי ששמענו, את שני הקדושים הפרנסיסקנים, האב פרנסיסקוס הקדוש ולודוביקו הקדוש בזמן הערצה של הבתולה הקדושה ובנה האלוהי. מסירותו של פרנסיסקוס למרים הקדוש ה היתה תמיד אמתית, עד כדי כך שטומס מצ'לאנו אמר כי "לכבודה הוא שר שבחים יוצאי דופן, העלה תפילות, שפע אהבה כו גדולה ששפת האדם לא יכלה לתאר" (2 סל 198; FF 786). בין התפילות הללו שנשא פרנסיסקוס הקדוש לאם האלוהים, בולטת אחת שהיא כמעט תזה לתיאולוגית מרים : התפילה ידועה כשלום לבתולה מרים הקדושה והיא כדלקמן "שלום לך גבירתנו, מלכה קדושה, קדושה אם האלוהים, מרים, הבתולה שהפכה לכנסיה שנבחרה על ידי האב השמימי הקדוש ביותר, שקידש אותך יחד עם בנו האהוב הקדוש ביותר ועם רוח הקודש; את שהיית כולך מלאה חסד וכל טוב. שלום לך ארמונו של האל שלום לך המשכן שלום לך , ביתו. שלום לך לבושו, שלום לך שפחתו, שלום לך אמו. שלום לכולכן, סגולות קדושות אשר על ידי החסד וההארה של רוח הקודש מוחדרות לליבם של המאמינים, כדי שתוכלנה להפוך אותם מכופרים לנאמנים לאלוהים "(FF 259-260). יוצאת דופן היא סדרת הכינויים שפרנסיסקוס הקדוש מעניק למרים, "כנסייה בתולה": ארמון, משכן, בית, לבוש, שפחת האל מרים, נושאת את בנו של אלוהים ברחמה, הייתה המקום בו אלוהים נוכח בעולם, כפי שהיה כבר בברית הישנה, המפגש באוהל ובמקדש ירושלים. היא מקום מגוריו האמתי של אלוהים בעולם, מרים הלבישה את בן האלוהים באנושיותנו, וכך הביאה אותו לעולם ולהיסטוריה האנושית כאם אמתית. מרים היא באמת ההתממשות של הכנסייה, הגילוי האנושי של הכנסיה: היא האישיות הבולטת ביותר בכנסייה, המכירה בתדמית המושלמת שלה ובמימוש המלא של המסתורין שלה: בדיוק כמו שמרים הולידה את בן האלוהים ונותרה בתולה, כך גם הכנסייה שלה זורעת את ילדי אלוהים, תוך שהיא נשארת כלתו הטהורה של הכבש.