כמה ימים לפני חגיגות השבוע הקדוש בו זכורים הפאסיון, מותו ותחייתו של ישוע, ביום שלישי בשבוע השלישי לחג הפסחא, האב פרנצ'סקו פאטון, שומר המקומות הקדושים בארץ הקודש, ניהל את סעודת האדון במקום הקדוש ביותר לנצרות, הקבר הקדוש, המקום בו ישוע במותו ותחייתו ניצח על החט והמוות. סעודת האדון נערכה באדיקולת הקבר הקדוש, בקפלת המלאך, במקום בו, על פי סיפורו של השליח מתי, "המלאך ישב על האבן שסגרה את הקבר והופיע אל מול הנשים והכריז על תחייתו של ישוע ". הקוסטוס הזכיר כיצד: "בכנסית הקבר שומרים הפרנציסקנים על המקום הפיזי המסמל את הפיוס בין אלוהים לאנושות". לאחר מכן המשיך והתייחס לשתי תובנות יסודיות בקריאות היום: "הבשורה של יוחנן מזכירה לנו שישוע הוא לחם החיים והוא מעניק חיים לעולם; לוקס הקדוש במעשי השליחים מספר לנו על מותו של סטפנוס הקדוש, שעוזר לנו להבין את רז עדותו של התלמיד שהיא התגשמות מותו של ישוע קידוש לחם הקודש מתקיים ממש מעל הקבר בו הונחה גופתו של ישוע. טקס מיוחד, מוקדש לכל תומכי טרה סנטה. האב, פרנצ׳סקו פאטון, מסדר הפרנסיסקנים שומר המקומות הקדושים בארץ הקודש המשמעות של טקס זה היא להתפלל לטובת תומכי ארץ הקודש. אנו יודעים שללא תמיכתם יהיה בלתי אפשרי לבצע את משימתנו לטובת הקהילה המקומית וגם לטובת עולי הרגל כשיתאפשר להם לחזור. אנו מרגישים שעלינו להודות לכל תומכינו. זוהי חובה עבורנו להודות לאלו שתומכים בנו גם כלכלית, במקום הקדוש ביותר לנצרות הם אלו שמאפשרים לנו להמשיך במשימה שהכנסייה הפקידה בידינו. התפילה של שומר המקומות הקדושים בארץ הקודש ושל כל האחים הפרנסיסקנים היא למען אותן מדינות שעדיין סובלות מהמגפה. האב, פרנצ׳סקו פאטון, מסדר הפרנסיסקנים שומר המקומות הקדושים בארץ הקודש אנו בהחלט מרגישים את החובה להתפלל למען הסובלים. כאן בירושלים אנחנו בשלב של התאוששות, של תחייה, של יציאה מהמגפה. אבל אנחנו יודעים שיש מדינות שעדיין סובלות מאוד, מדינות כמו ברזיל, הודו, וכל כך הרבה אחרות ברחבי העולם. לתפילה למען חולים במקום התחייה של ישוע יש משמעות מיוחדת מכיוון שהיא גם מאירה בכוח האמונה ובסגולת התקווה את דרך היציאה של מדינות רבות מהמגפה. הקוסטוס התפלל גם למען חזרתם של עולי הרגל לארץ הקודש ולנוצרים מכל רחבי העולם. האב, פרנצ׳סקו פאטון, מסדר הפרנסיסקנים שומר המקומות הקדושים בארץ הקודש הטקס בקבר הקדוש הינו חוויה, המסייע גם לנוצרים ברחבי העולם להבין את הערך לא רק של חג הפסחא אלא גם של האוכריסטיה שהיא תמיד זיכרון לפסחא.